החלטה בתיק ת"א 2954-07

1.      בפני בקשה שהגישה המבקשת, קיבוץ כפר סאלד, לחייב את התובעת- המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות.

רקע וטענות הצדדים

2.      התובעת הגישה נגד המבקשת תביעה נזיקית על סך 810,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות כישלון בגידולי מלון ואבטיח שבוצעו על ידה בהתאם להסכם שנחתם בינה לבין המבקשת. לטענתה, הכישלון בגידול נבע מכך שהקרקע הינה אדמת כבול שלא ניתן לגדל בה גידולי ירקות. המשיבה הוסיפה, כי המבקשת העלימה ממנה מידע חשוב לפיו שנה לפני שנחתם ההסכם בין הצדדים, הוחכר אותו שטח לספק אחר שגידל בו אבטיח, והגידול נכשל. נטען עוד, כי המשיבה, באמצעות קבלן משנה מטעמה, ביצעה את הזריעה בשטח במכונה פגומה ובצורה לקויה ובניגוד לדרישות התובעת, דבר שהסב לה נזקים רבים. לבסוף טענה התובעת, כי המבקשת לא הוציאה פוליסת ביטוח לכיסוי הכשלים והנזקים שנגרמו בשל מעשי או מחדלי המבקשת וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים שונים.

3.      בכתב הגנתה הכחישה המבקשת את טענות התובעת וטענה, בין היתר, כי הקרקע מתאימה לגידולים שונים. המבקשת הכחישה את הטענה, כי מכונת הזריעה שנעשה בה שימוש הייתה פגומה. ביחס לטענת העדר הביטוח נטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ולפיכך אין בידי המבקשת לאתר את מלוא החומר הרלוונטי, וכי טענה זו איננה רלוונטית מכיוון שהנזק לא נגרם בשל קיומו של נזק טבע או על ידי צד שלישי. לגישת המבקשת, האחריות על כישלון הגידול רובצת אך ורק כל כתפה של התובעת ונציגיה, אשר בחרו לגדל מלון ואבטיח כשלא היה להם כל ניסיון מקצועי בגידול ירקות וזרעים.

4.      בבקשתה טענה המבקשת, כי נוכח עדותו של מנהל המשיבה לפיה החברה אינה פעילה מזה עשור, הרי אם התביעה נגדה תדחה וייפסקו לה הוצאות משפט, היא לא תוכל לגבות אותן מהתובעת עקב מצבה הכלכלי הרעוע.

בתגובתה לבקשה, התנגדה התובעת לחיובה בהפקדת ערובה. נטען, כי לבית המשפט שיקול דעת רחב אם לחייב חברה בעירבון מוגבל בהפקדת ערובה, שכן הוא רשאי אך איננו חייב לעשות כן. התובעת טענה, כי סיכוייה לזכות בתביעתה הם טובים ביותר. בעניין זה מסתמכת התובעת על האמור בחוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט שהעריך את נזקיה בסכום של 248,875 ש"ח, נכון למועד שנקבע לכך בחוות הדעת. התובעת הוסיפה, כי הטענה שמנהל התובעת העיד כי התובעת חדלה מלפעול אין בה די כדי לחייב אותה בהפקדת ערובה, שכן חברה יכולה לחזור ולפעול בכל עת שהיא בעתיד. עוד נטען, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות ותצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, ולאחר שהחל בית המשפט לשמוע את עדויות הצדדים.

דיון והכרעה

5.      תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט "רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". זכות הגישה לבית המשפט הינה זכות חוקתית ויש כאלה שהגדירו אותה אפילו כזכות על חוקתית. זכות הגישה לבית המשפט אינה עומדת לבדה, ומולה עומדת זכות הנתבע להבטיח את גביית הוצאותיו אם התביעה נגדו תידחה.  האיזון בין שני האינטרסים האלה ביחס לאדם בשר ודם נקבע בהוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, והפסיקה אשר קבעה, כי יש לפרש את תקנה 519 בצורה מצומצמת ודווקני (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נגד אורי ניב ואח' פ"ד נד(2) 845).

6.      כאשר מדובר בתובעת שהינה אישיות משפטית מסוג חברה בע"מ, קובע הדין הסדר ספציפי לחיובה בהמצאת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק החברות התשס"ה 2005, קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ".

על פי הוראה זו כאשר חברה, שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, מגישה תביעה, רשאי בית המשפט להורות על מתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בית המשפט רשאי שלא להורות כן אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב התובעת בהפקדת ערובה, או אם החברה התובעת הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

מכאן עולה, כי קיימת חזקה לכאורה ולפיה יש מקום לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע והנטל עליה להראות שאין לחייבה בהפקדת ערובה (ראה: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) סיזר ואח' ; בש"א 5425/07 (י-ם) יצחק גולדשמיד ואח' נ' חברה אליה ה.ב.מ.ע.א השקעות בע"מ; בש"א (ת"א) 1769/08 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ ואח' נ' משכנות ראשונים בע"מ; בש"א (חיפה) 8988/06 כרמל אולפנים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות, תק-מח 2006(4) 8216 (פורסמו באתר נבו).

שיקול הדעת של בית המשפט בנוגע לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, הוא רחב. במסגרת הפעלת שיקול דעתו על השופט ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם ע"י התנהגות הנתבע ( רע"א 10905/07 הנ"ל).

7.      לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמתואר לעיל, ועל אף שמדובר בחברה בע"מ שאינה פעילה, אינני סבור כי במקרה דנן יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, אם וכאשר תידחה התביעה.

כאמור, מטעם בית המשפט מונה האגרונום עמיר עזר, על מנת שיחווה את דעתו בשאלות המקצועיות העולות בתיק זה, לרבות בשאלת האחריות והנזק. בחוות דעת מפורטת קבע המומחה, כי חלק מהנזק נגרם עקב רשלנותה של הנתבעת בזריעת המלונים. בהתאם לחוות הדעת, אירעה תקלה שבעקבותיה היו בשטח שיחים שגילם אינו אחיד. לפי המומחה, " מצב זה הינו בלתי נסבל ובעייתי ביותר לגידול", שכן " עיבוד שטח שבו השיחים אינם מאותו גיל הינו בעייתי וחסר סיכויי להצלחה". מאחר שהזריעה בוצעה על ידי הקיבוץ, הרי האחריות לכישלון הגידול עקב התקלה בזריעה רובצת עליו. סה"כ הנזק שנגרם לתובעת, בהתאם לחוות דעת המומחה, מסתכם בסכום של 248,875 ש"ח, כאשר מחציתו, עפ"י קביעת המומחה משויך לתקלה בזריעה שהיא באחריות הקיבוץ.

8.      מכל האמור עולה, כי לתובעת עילת תביעה טובה נגד המבקשת, ולכאורה היא זכאית לפיצוי בסכומים נכבדים. בנסיבות אלו, הנטייה של בית המשפט תהיה שלא להיעתר לבקשה להפקדת ערובה.

9.      יתרה מכך, גם העיתוי שבו הוגשה הבקשה הוא בעייתי. התביעה הוגשה בשנת 2007, ובינתיים הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט שכבר נתן חוות דעתו, הוגשו תצהירי עדות ראשית ובית המשפט החל בשמיעת ראיות בתיק. הגשת הבקשה כחמש שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק אף היא מטה את הכף לטובת התובעת ולחובת המבקשת.

10.  אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 2000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: